מדוע אין למערכת החינוך תכנית רב שנתית (תר"ש) בדומה למערכת הביטחון?

תא"ל במיל. רם שמואלי ומר אבי קמינסקי, יו"ר איגוד מחלקות החינוך ברשויות המקומית.

תקציב החינוך זהה בגודלו לתקציב הביטחון, אם כן מדוע במערכת הביטחון אפשר לתכנן תכניות חומש ארוכות טווח ואילו בחינוך מחליפים רפורמות כל שנתיים? (עם החלפתו של שר)

איך קורה שבמשרד הביטחון, למרות שמתחלפים שרים תדיר כמו בכל משרד, לא מתבטלת תכניתו של השר הקודם במלואה? מדוע דווקא כאן ממשיכים בתהליכים ארוכי הטווח, תוך הטמעת הדגשים של השר החדש?

האם מערכת החינוך חשובה פחות לעתיד המדינה ולביטחון הלאומי? התשובה לכך היא לא מוחלט! החינוך בונה אומה, ובונה אף את הביטחון הלאומי. אך את התוצאות העגומות של ניהול קצר טווח ובצורת "זיגזג" מתמיד, לא מרגישים מיד. רמז, הנזק הוא גדול.

בתור קצין בכיר לשעבר בחיל האוויר אני יכול להעיד, שאם תחליף תכנית רכש למערכת נשק מרכזית בכל שנתיים, אתה עלול לגרום לסכנה ביטחונית קיומית מידית. סכנה שכזו, קל להסבירה לציבור הרחב וקל גם להפחידו אם נדרש. לעומת זאת בחינוך, אם תחליף רפורמה בנושא המורים בישראל בכל שנתיים, קשה יהיה לציבור לחוש שהולכת ונבנית סכנה קיומית לעתיד החינוך במדינה. אך זהו בדיוק המצב שאנו נמצאים בו היום. ישנו מחסור גדול במורים ובמנהלים, אנשים רבים נמנעים אם לא בורחים מתפקידים אלו. ההשלכות הן הרות גורל, והן יורגשו בעוצמה בעתיד הרחוק (אם כי לא רחוק מאוד).

"מערכת הביטחון" היא חזקה דיה בכדי לחבר בין שר יוצא לשר נכנס ובין מדיניות חדשה לישנה. לעומתה מערכת החינוך היא חלשה ורדופה, ואין מי שיגן עליה!

במערכת החינוך ישנו ערוץ אחד שבו מתקיימת תכנית תר"ש-חומש, אשר מאפשרת לתכנן ולפעול לטווח הארוך מבלי לסבול משינויי מדיניות תכופים, זוהי התכנית של ההשכלה הגבוה. ואך הגיוני שכך יהיה. תארו לכם מה היו ההשלכות על הכלכלה ופריון העבודה בישראל לולא הייתה תכנית רב שנתית מסודרת? ואם בהשכלה הגבוהה זה כל כך הגיוני וטוב, אזי נשאלת השאלה מדוע לא הגיוני לבנות למערכת החינוך בכללותה תכנית רב שנתית או תכנית עשור אשר תהווה מצפן יציב ומקובל לשיפור המערכת ויחד עם זאת בהחלט תשאיר מרווח לכל שר נכנס לשנות את הדגשים אך לא לשנות את הליבה?

התשובה לכך היא ברורה, מערכת החינוך היא חלשה, מאוד פוליטית וכאמור אין מי שיגן עליה.

ה"קבינט הציבורי לחינוך" שהתאגד בעת האחרונה מכוון בדיוק לאתגר הזה. אנו מכוונים ל"תכנית עשור לחינוך בישראל", אשר תהיה המצפן לתכנון אסטרטגי ארוך טווח לשינוי.

מדוע נדרש? מדוע חייבת מערכת החינוך לקבל תמיכה ציבורית רחבה, גב לאומי שיעזור לה לתכנן וגם לממש, לטווח הארוך? מכיוון שבעוד שלמערכת הביטחון יש את המעטפת של משרד הביטחון שהיא חזקה דיה, מערכת החינוך היא חלשה ברמה הציבורית וכל מי שיכול- חובט בה כרצונו.

בעלי עניין חובטים בה, נציגים של גוף אחד פוגעים באחרים על מנת לקדם את עניינם, פוליטיקאים חובטים בה ורואים בה כר נרחב לממש את האידיאולוגיה והאינטרסים הפוליטיים שלהם, תקשורת מלבה את ההתקפה של כולם על כולם וחובטת במערכת בלי הרף.

אנו בקבינט הציבורי לחינוך נעמוד איתן להגנת המערכת, ולא על מנת להסתיר את הרעות והכישלונות והאתגרים הרבים, כי אם על מנת לאפשר בניית תשתית לתכנון אסטרטגי המבזר כוח כלפי מטה, עם בסיס משאבים מוסכם של האוצר וראש ממשלה בהובלת שר החינוך לתוכנית עשור לאומית.

השבוע קיבלנו מ"שר החינוך" של ה-OECD אנדריאס שלייכר, מתוקף היותנו קבינט ציבורי לחינוך, הזמנה לכנס החינוך של כלל המדינות אשר מתקיים בחודש הבא בדרום קוריאה. בשיחה שלי עם שלייכר הוא אמר, כפי שגם כתב לנו לקראת כנס הפתיחה שקיימנו החודש, שהדרך היחידה להוביל שינוי היא בחיבור בין נציגי ציבור מלמטה לבין מנהיגות המדינה והמשרד מלמעלה. על כן הזמנת הקבינט לכנס, לצד הנציגה הרשמית של משרד החינוך הישראלי, היא הכרחית.

ברוח דברים אלו, אנו מצפים לפגוש את השר או שרת החינוך שייכנסו לתפקיד בקרוב ולבנות ביחד את תכנית העשור לחינוך בישראל. הקבינט ייתן כל גב שיידרש, כל עוד העשייה החינוכית תהיה בראייה רב שנתית ובהסכמה משותפת.