אמור מעתה "אסטרטגית בניה" ולא "אסטרטגית יציאה"

תא"ל במיל. רם שמואלי מייסד משותף הקבינט הציבורי לחינוך

משבר הקורונה שנכפה עלינו מאיץ תהליכים ומוביל אותנו שלב אחר שלב לעבר שינוי הפרדיגמות בחינוך. זוהי שעת רצון, נפתח כעת חלון הזדמנויות אמיתי והחובה שלנו היא לממש אותו. הלמידה מרחוק אליה נזרקה מערכת החינוך ביום אחד, העבירה לקדמת הבמה את הכוכבים האמיתיים - מנהיגי החינוך, המנהלים, המורים, הגננות, המדריכים - ללא ההתגייסות וההובלה שלהם היינו נשארים מאחור.

בבתים רבים בישראל אנשי החינוך הפכו למקור של תמיכה, הנחייה ועזרה. ההורים קיבלו הכרה בתפקידם המרכזי כמחנכים של ילדיהם. השבר יצר שותפות במעשה החינוכי בין הבית לצוותי החינוך, הערכה הדדית ואולי יותר מכל נבנה אמון בין השותפים לעשייה החינוכית - הבסיס והמפתח לשינוי. מגמה שצריך לטפח גם ביום שאחרי בבתי הספר, בקהילה ובחינוך הבלתי פורמאלי.

המשבר אפשר למנהיגי החינוך בישראל להשתחרר מהניהול והשליטה הריכוזית של המערכת ולהוביל יוזמות ויצירה חינוכית - פדגוגית חדשה, שהם בעצמם בוראים. עצמאות למנהלי בתי הספר ולצוותי החינוך הפכה ביום אחד מסיסמה, לעשייה בפועל. גם משרד החינוך הבין שהפרדיגמה משתנה והוציא בימים אלו קריאה בה הוא פותח בהליך היוועצות בנושא הלמידה מרחוק עם כלל השותפים. תהליך היוועצות שכזה לא היה מתרחש בסיטואציה אחרת ומוטב מאוחר מאשר אף פעם.

עצמאות למנהיגי החינוך היא תנאי הכרחי לשינוי כאשר לצידה צריך לוודא שלא משאירים אף אחד מאחור ומרחיבים את הפערים במקום לסגור אותם. במקומות בהם המנהיגות חלשה, נדרשת תמיכה וליווי על מנת לפתח מנהיגות חדשה שתדע לפעול תחת הפרדיגמה החדשה.

חזרה הדרגתית לבתי הספר מזמנת הזדמנויות נוספות ופיתוח מודלים שונים של למידה. למשל, תלמידים רבים דיווחו בסקרים כי הם מרגישים שהישיבה בבית הספר 6 ימים בשבוע למשך שעות רבות אינה מועילה להם. כעת נוצרה הזדמנות לפתח מודלים המשלבים ימי למידה בבית הספר לצד ימי למידה מחוץ לבית הספר, שילוב המסגרות הבלתי פורמאליות, למידת חקר עצמאית ועוד. הלמידה תהפוך אפקטיבית יותר.

המשבר הביא לצמצום במספר בחינות הבגרות, שינוי שחייבים לאמץ ולהפוך לקבוע. יש לנצל את ההזדמנות שנקרתה, ולשנות את מודל ההערכה, לצמצם את בחינות הבגרות באופן קבוע ל-4-5 בחינות ולעבור ממערכת שמקדשת את השינון למערכת שמלמדת ללמוד ולחקור.

המוקש האחרון אותו צריך לפצח הוא השינוי המבני הנדרש במשרד החינוך. מתן עצמאות לשטח ושינוי הפרדיגמה ביום שאחרי מחייבת שינוי מהותי במבנה המטה, הפיקוח, המפ"מרים, יחידות המשרד ועוד. ללא זה קשה יהיה להתקדם למערכת שמותאמת למאה ה-21.

צריך להפריד את הפוליטיקה מהחינוך ולהקים מועצה לאומית לחינוך ורשות חינוך לאומית. אלו יצרו איזונים חדשים שעונים על צרכי האקוסיסטם החדש שנוצר. רשות חינוך לאומית תפעיל את מערכת החינוך בהתאם להנחיית משרד החינוך. שר החינוך מתווה את המדיניות, ממונה על הקצאת המשאבים והדירקטיבה והמשרד הופך לגוף מטה רגולטורי הקובע מדיניות, מגדיר יעדים ובודק אותם.

שינוי ארגוני ושינוי ייעוד המשרד מפיקוח ל"פיתוח" הוא הכרחי בכל סנריו כולל ביטול הכפילות בין גורמי המטה המרכזי, גורמי מטה המחוזות, גורמי אגפי החינוך והרשתות, איחוד מחוזות והתייעלות. המשבר הנוכחי המחיש לנו שבניהול ובמנהיגות נכונה, ישנה כעת הזדמנות אמיתית לשינוי הפרדיגמה בחינוך לצד הצורך לשים דגש על סגירת פערים וניתוק הקשר בין כתובת = עתיד.

הצלחת מערכת החינוך בעתיד, תשקף אלו החלטות ומעשים ננקטו כעת בעקבות משבר הקורונה. זוהי שעת רצון לעתיד החינוך וזה בידינו.